30 חודשי מאסר וקביעת פיצוי של 70,000 ש"ח למתלוננת בגין תקיפה ועוד

השופט ש' ברוך

הנאשם, עמית שטדלר, הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות של תקיפה כדי לבצע פשע, לפי סעיף 381(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן "החוק"), תקיפה סתם (מספר מקרים), לפי סעיף 379 לחוק, איומים (מספר מקרים), לפי סעיף 192 לחוק, הטרדה באמצעות מתקן בזק (מספר מקרים), לפי סעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982, ופגיעה בפרטיות, לפי סעיף 5  לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.

הודאת הנאשם במיוחס לו, באה במסגרת הסדר טיעון, שהיה יותר הסדר דיוני, שכלל את תיקון כתב האישום, הודאה בכתב האישום המתוקן וקבלת תסקיר, אך לא כלל כל הסכמה עונשית שהיא.

על פי האמור בכתב האישום המתוקן, היה הנאשם, שהוא יליד 1987, בן זוגה של המתלוננת, אף היא ילידת 1987, בתקופה שבין 2005 ועד 2006. במהלך התקופה האמורה איים הנאשם במספר הזדמנויות על המתלוננת באיומים שונים, אך הוא מיהר להתנצל לאחר מכן על מעשיו וביקש את סליחתה. במספר הזדמנויות, לאחר שרב עם המתלוננת, זאת ביקשה ללכת לדרכה, תקף הנאשם אותה בכך שאחז אותה בידה ומשך אותה לכיוונו תוך שהוא מאיים עליה "שיעשה לה בושות". במקרה אחד נוסף תקף הנאשם את המתלוננת בכך שאחז בידה ומשך אותה בכוח אל המיטה.

בשלב מסויים, ביקשה המתלוננת לסיים את קשריה עם הנאשם, והלה החל מטריד אותה באמצעות הטלפון הנייד שלו, שלח לה מספר רב של הודעות טקסט, בלש והתחקה אחריה לבסיס  בו שירתה. התביעה הוסיפה ותיארה בכתב האישום המתוקן אירוע מסוף אוקטובר 2006, בו איים הנאשם על המתלוננת ואף תקף אותה בכך שאחז ומשך בחוזקה בשערה. אירוע נוסף שתואר בכתב האישום המתוקן היה מיום 9.11.06 בו עקב הנאשם אחר המתלוננת, משראה שהיא בביתה התקשר אליה ואמר שחתך את ורידיו. המתלוננת מיהרה לרדת אליו ואז הצטרפה אליו על פי בקשתו לנסיעה במהלכה נוהל ויכוח בין השניים, שגלש לאיומים.

ביום 16.11.06 שוב התחקה הנאשם אחר המתלוננת, איים עליה בתנועות ידיים, רדף אחריה ודחף אותה למכונית ודרש לדעת אם היא מתרועעת עם אחר.

ביום 17.11.06, שהיה יום הולדתו של הנאשם, הגיע הנאשם לביתה של המתלוננת, על מנת שזאת תברך אותו במזל טוב, משירדה המתלוננת, דרש ממנה שתעלה למכוניתו, והיא עשתה כן אך הותירה את הדלת פתוחה, אלא שהנאשם החל בנסיעה והיא נאלצה לסגור את הדלת. במהלך הנסיעה קילל הנאשם את המתלוננת והטיח בה שהיא מתרועעת עם גבר אחר. משהגיעו השניים לביתו של הנאשם עלו לחדרו על פי דרישתו, שם נעל הנאשם את הדלת והטיח במתלוננת בשנית שהיא מתרועעת עם גבר אחר. המתלוננת ביקשה לצאת מהחדר אך הנאשם מנע זאת ממנה בכך שתפס אותה ומשך אותה לכיוון המיטה, ואף אחז בקולב אותו הניף בתנועת איום. משהבחין הנאשם כי אמו ואחותו עזבו את הבית, דרש מהמתלוננת לקיים עימו יחסי מין ואמר לה שרק אם יקיימו יחסי מין יעזוב אותה. המתלוננת הודיעה לו שהיא נגעלת ממנה ואינה מעוניינת, ואילו הנאשם אחז בה בכוח, דחף אותה למיטה, תפס את ידיה, כל זאת חרף התנגדותה ומתוך מטרה לקיים עימה יחסי מין. המתלוננת יצאה את הבית בריצה, הנאשם רדף אחריה, תפס אותה, דחף אותה, היא נפלה על הקרקע והוא הרים אותה ודחף אותה לביתו. המתלוננת בכתה והתחננה והפצירה בנאשם שיקח אותה לביתה, והוא התרצה בסופו של דבר ועשה כן.

במעשים אלה ביצע הנאשם את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, כמתואר בפתח גזר הדין.

ראוי לציין, כי מלכתחילה יוחסו לנאשם עבירות חמורות יותר בכתב האישום המקורי, אך כתב האישום המתוקן הוא זה המהווה את התשתית העובדתית לצורך גזירת עונשו של הנאשם, כשנוסח כתב האישום המתוקן זכה גם לברכת המתלוננת ואמה.

על פי הסכמה בין הצדדים הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שירות מבחן וכן הוגשה הצהרת נפגעת. בדיון עצמו, העידה אמה של המתלוננת כעדה לעניין העונש (וצודק הסניגור כי יש יותר מאשר שמץ של דמיון בין העדות שלה בבית המשפט לבין נוסח הצהרת נפגעת עבירה שהוגשה לנו במהלך הדיון).

כאמור, העידה אמה של המתלוננת וזאת תיארה את הקשיים שחוותה בתה כתוצאה מהפגיעות המתוארות בכתב האישום המתוקן, את הקשיים בהתמודדות הנובעת ממפגשים חוזרים ונשנים עם הנאשם לאחר שזה נעצר והוגש נגדו כתב אישום, וכן עמדה על נסיבות המשפחה. ראוי לציין, שעדות האם היתה מאוד רגשית, באופן טבעי כמובן, אך מבין השורות ניתן היה להבין שכיום מצויה המתלוננת בתהליך שיקומי, היא לומדת משפטים, קיימה מערכת יחסים זוגית לאורך זמן, ומתאוששת מהפגיעות אותן חוותה.

מטעם ההגנה העידו לעניין העונש אביו של הנאשם, אמו וכן חברתו הנוכחית. ברור כי מדובר במשפחה נורמטיבית, האב עובד כמנהל לוגיסטי בחברת אלקטרה ואילו האם הינה סגנית מנהל בבית ספר.

שני ההורים כאחד עמדו על הקשיים שחווה הנאשם, על העובדה שמדובר במערכת יחסים יפה וטובה שהתדרדרה עם הזמן, ועל היות הנאשם "ילד מדהים" ממשפחה טובה, שיש להשית עליו עונש מתון שיעזור לו ולא יפגע בו תוך שימת דגש על הצד הטיפולי. הנאשם, כך העידה אמו, השכיל להפנים את חומרת מעשיו.

חברתו של הנאשם, שהיא חברתו בשנתיים האחרונות, העידה על היותו נתון בחרדות כתוצאה מהמקרה, וסברה כי השכיל להפנים את הלקח כתוצאה ממעשיו.

כפי שכבר צויין לעיל, הופנה הנאשם לשירות המבחן למבוגרים לקבלת תסקיר בעניינו. שירות המבחן עמד על היות המשפחה משפחה נורמטיבית, על העובדה שהורי הנאשם מגלים גישה מטשטשת בכל הנוגע לעבירות וביצוען, כמו גם לדרך התנהגותו של הנאשם, הוא הוסיף ותיאר את הקשיים של הנאשם, שהובילו להסלמת התנהגותו כלפי המתלוננת ותיאר אלמנטים תוקפנים ואלימים, כמו גם נטיה שתלטנית, באישיותו של הנאשם.

שירות המבחן הוסיף, כי הוא התלבט בעניינו של הנאשם זאת בשים לב לחומרת המעשים, לפגיעה שחוותה ועודנה חווה המתלוננת ובעיקר דפוס המחשבה וההתנהגות הבעייתיים של הנאשם, שמלמדים על קיומו של סיכון ממשי להישנות העבירות. עם זאת, שירות המבחן עמד על כך שמדובר בנאשם צעיר לימים ללא עבר פלילי, שלוקח אחריות על מעשיו והסכים לעבור תהליך טיפולי, ומשכך הציע הליך של פיקוח לתקופה של שנה מבלי להתייחס לפן העונשי הטהור.

בטיעוניה לעונש עתרה התובעת, עו"ד טובבין, להשית על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל לתקופה משמעותית.

היא עמדה על נסיבות ביצוע העבירות, כמתואר בכתב האישום המתוקן, על העובדה שמדובר בשורה ארוכה של מעשים על פני תקופה ממושכת, על האובססיביות בה התנהג הנאשם בכל הנוגע למתלוננת, על הפגיעה שחוותה המתלוננת כתוצאה ממעשיו, ואף שמדובר בנאשם חסר עבר פלילי הרי שגם מהתסקיר ניתן ללמוד שהנאשם לא ממש השכיל לתקן את דרכו באופן אמיתי ולא למד את הלקח כפי שניתן היה לצפות שיעשה. לדבריה, התסקיר שהוגש, מתקשר עם האמור בהצהרת הנפגעת שהוגשה, וחרף המלצת שירות המבחן, כאמור, יש להשית עליו מאסר מוחשי לריצוי בפועל, מאסר מותנה, קנס ופיצוי מקסימלי למתלוננת.

מנגד ביקש הסנגור, עו"ד אבים יריב, שלא למצות את הדין עם מרשו. הוא עמד על גילו הצעיר של הנאשם בעת ביצוע העבירות, על העובדה שמדובר היה באהבה גדולה, ומכאן הקושי הגדול להיפרד מהמתלוננת, על העובדה שהעבירות שבביצוען הורשע הנאשם בסופו של דבר אינן מן החמורות, אלא התמצו בתקיפה סתם, פגיעה בפרטיות ואיומים, שגם המתלוננת לא התייחסה אליהם ברצינות. אין ללמוד מכך שהנאשם מקל ראש בעבירות, ההיפך הוא הנכון, אך עדיין יש לשים את הדברים בפרופורציות הראויות להם.

הסניגור הוסיף והטעים, כי הנאשם לא שב להסתבך בפלילים, הוא מצוי בקשר טוב עם שירות המבחן וראוי לאפשר לו להמשיך את ההליך הטיפולי.